מאיר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתה של כב' הרשמת (כתוארה אז) רויטל באום מיום 21.3.12 על פיה ניתן צו תשלומים בסך 950 ₪, בנוסף תשלום של 1200 ₪ באופן חד פעמי עד ליום 23.8.12.

בבקשת רשות הערעור מפרטת ב"כ המבקשת את הנימוקים לבקשתה המבוססים בעיקרם על מצבה הבריאותי הקשה של התובעת, המשפיע גם עם מצבה הכלכלי הקשה לא פחות. המבקשת אינה מתחמקת מחובה, אשר על פי הבקשה עמד ביום הגשתה על כ - 79,900 ₪ אך לטענה היא אינה יכולה לעמוד בהחלטת כב' הרשמת.

החלטת הרשמת נעשתה מבלי שהמבקשת היתה בפניה, והמבקשת סבורה כי לו היתה כב' הרשמת שומעת ורואה אותה ומתרשמת ממנה, החלטתה היתה אחרת.

כב' הרשמת ציינה בהחלטה נשוא הערעור מ - 8.3.12 כי החוב בתיק ההוצל"פ הוא בסך 87,381 ₪. כב' הרשמת היתה ערה להכנסות המבקשת ובעלה מחד, המסתכמות בכ- 5,000 ₪, ומאידך ההוצאות החודשיות הן בסכומים מינימלי של 1,650 ₪, ועל כן היא נתנה החלטתה כפי שהיא. כב' הרשמת כתבה כי למרות שהמבקשת לא ציינה בשאלון מה הם הוצאות הכלכלה, כב' הרשמת הביאה אותן בחשבון.

לכב' הרשמת הוגשה בקשה לעיון חוזר להפחתת התשלום החודשי ב- 21.3.12 כתבה כב' הרשמת כי לא מצאה בבקשה כל חידוש שיש בו משום לשנות החלטתה. כב' הרשמת מצאה לנכון לציין כי לקחה בחשבון הוצאות כלכלה אף בסכום העולה על מה שהצהירה עליו המבקשת.

בדיון שהתקיים בפני ביום 9.5.12, חזרה המבקשת באמצעות ב"כ על הטיעונים. בעלה של המבקשת הסביר כי היתה לו מסעדה אשר אינה עובדת ואין בה לקוחות, אמנם המסעדה אינה סגורה אך ניתן להבין כי אין הכנסות ממנה. ביום הדיון נוכח גם בנה של המבקשת, לבני הזוג מאיר יש בת נוספת המתגוררת בחולון.

ב"כ המשיב בנק לאומי לישראל, טען בדיון כי המבקשת ובעלה גרים בוילה בשכ' הוילות בבית שאן בבית ששטחו 208 מ"ר. בנוסף, ציין ב"כ המשיבה כי המבקשת שלחה מכתב למנכלית בנק לאומי הגב' גליה מאור והציע לשלם 500 ₪ לחודש. בנוסף יש להם רכב וחשבון בנק ובו יתרת זכות של 2000 ₪. לא ברור מדוע אין המבקשת יכולה לשלם את צו הפיצויים כפי שקבעה כב' הרשמת. לטענת ב"כ הבנק, בהתאם לתקנה 12 ב' לתקנות ההוצל"פ, אין חובה על כב' הרשמת לזמן לחקירת יכולת וניתן להסתפק במסמכים המונחים בפניה. הכנסות התא המשפחתי מסתכמות ב - 8000 ₪, ואילו ההוצאות כולל אלו שהמבקשת לא כללה בשאלון אלא כב' הרשמת הביאה בחשבון מסתכמים ב- 3500 ₪ ולכן אין כל הצדקה להפחית את הצו התשלומים שממילא אינו גבוה.

לטענות אלו השיבה ב"כ המבקשת כי בשנת 2010 כאשר נשלח המכתב המצב היה יותר טוב, מאז מצב הבריאותי של המבקשת מתדרדר, נזקקת לטיפולים בבי"ח "שלוותה" הנמצא במרכז הארץ ולעיתים גם מספר פעמים בשבוע, וכרוך בהוצאות רבות. בנוסף, יש למבקשת חובות למכרים ובני משפחה. עוד נטען כי הרכב המדובר הוא רכב משנת 1986 ששוויו אולי 5000 ₪. הבית אינו וילה אלא בית אשר קיבלו בזמנו בני הזוג מחב' עמידר. המבקשת הוסיפה בדיון כי הם נעזרים בבן ובבת למחיתם וכי בקושי יש להם מה לאכול בבית.

בדיון הוצגה תמונה של חזית הבית בו מתגוררים בני הזוג, מתמונה זו אין ללמוד דבר וחצי דבר אם מדובר בוילה או לא. אני מקבלת את דברי בני הזוג שמדובר בבית שקיבלו מעמידר בזמנו.

דיון:

אכן על פי תקנה 12 ב' לתקנות ההוצל"פ אין חובה על רשם ההוצל"פ לזמן את החייב לצורך חקירת יכולת והוא יכול לתת החלטתו על פי המסמכים אשר מונחים בפניו.

סבורני כי כאשר מדובר בחייב כמו המבקשת בפנינו מחד, ובעל החוב הוא גוף רב עוצמה מאידך, וכאשר קיים מצב רפואי קשה כמתואר במסמכים הרפואיים, יש מקום להתרשמות אישית. גם אם הפרטים הטכניים נמצאים במסמכים, לכן, כב' הרשמת עצמה ציינה כי השאלון אינו מלא, דהיינו לא תמיד המסמכים מגלים את כל התמונה. כאשר מדובר בהחלטה שהיא גורלית לגבי החייב, כל חייב, והנסיבות המיוחדות של המבקשת, מן הראוי כי הגורם השיפוטי המחליט על גורלו של האדם יראה את האדם בפניו, לפני מתן ההחלטה, ואין מדובר בעניין טכני בלבד.

בעניין שבפנינו, אמנם הרשמת לקחה בחשבון כפי שציינה גם הוצאות אותן לא כללה המבקשת בשאלון, יחד עם זאת, יתכן ולו היתה שומעת ורואה אותה ומתרשמת מגודל המצוקה הנפשית והטיפולים הדורשים מאמצים והוצאות כספיות ניכרות, היתה אולי משנה החלטתה. ברור לגמרי כי הצורך להסיע את המבקשת לטיפולים בביה"ח "שלוותה", לעיתים יותר מפעם בשבוע כרוך לא רק במאמץ פיזי ונפשי, אלא גם בהוצאות כספיות ניכרות, גם אלו לא באו לידי ביטוי כנראה מחמת שכחה במילוי השאלון, כמו גם הוצאות הכלכלה.

אין זה נכון ומדוייק שלמשפחה יש הכנסות של 8000 ₪. בנם של הזוג מאיר ציין כי השכירות אליה התייחס ב"כ המשיב בשנת 2011 הינה ל- 3 חודשים בלבד דהיינו אין זו ההכנסה השגרתית החודשית של בני הזוג. מקור החוב הוא, והדבר מצויין בחלקו במכתבה של הגב' מאיר מדובר בהלוואה על סך 60,000 ₪ אותה נטלה המבקשת בהחזר חודשי של 1200 ₪. לא מצוין בשום מקום מתי היתה ההלוואה ומתי הפסיקה המבקשת לעמוד בהחזרים החודשיים, ולא פורטו בתצהיר הנסיבות.

הנני מקבלת את בקשת רשות הערעור ודנה בה כבערעור עצמו.

לאחר ששמעתי את דברי המבקשת ואת דברי ב"כ המשיב נתתי דעתי על כך כי ייתכן ומן הראוי שבני הזוג מאיר ישקלו שינוי מקום מגוריהם, מה שיקל עליהם פרעון החוב למרות שברור כי אין זה עניין של מה בכך בגיל מבוגר ובתנאים האישיים. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שכב' הרשמת לא שמעה את המבקשת בעצמה, ולא התרשמה ישירות ממצבה הנפשי וההוצאות הכרוכות בטיפולים אותם היא מקבלת, דעתי היא כי יש מקום להפחית את התשלום החודשי מ 950 ₪ ל- 500 ₪ לחודש החל מ – 28.6.2012 וכך אני מורה.

לענין התשלום בסך 1,200 ₪, אני מאריכה את אפשרות תשלומו עד ל 1.7.12.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ב, 18 מאי 2012, בהעדר הצדדים.